הסיפור שלנו

בתחילת שנות ה-50 הגיעו לארץ סבא וסבתא דוד ולואיזה עברי והקימו במושב עזריה משק קטן בין שדות ירוקים בו גידלו פרות, כבשים, עיזים ותרנגולים.
סבא וסבתא חלבו את הפרות והצאן ומכרו את מרבית החלב. מהחלב שהשאירו לעצמם ייצרו גבינות על פי המסורת העירקית לשימוש משפחתי .
בתחילת שנות ה-80 נכנס אליהו ז״ל, בנם של דוד ולואיזה עברי עם אשתו שולה והחלו לייצר גבינות גם לפרנסתם.

אז איך אליהו ז״ל ושולה עברי ייצרו פעם את הגבינות?
ראשית, לאור הביקוש הרב בקניית הגבינות שהכינו נלקחו כל ציפיות הכריות שבביתם לטובת הפרדת הנוזל מהגבן.
כסאות הפלסטיק שבחצר הונחו זה על זה כשביניהם הונחו שקיי הגבינה וכך, בעזרת הלחץ שנוצר מערימת הכיסאות כל מי הגבינה יכלו לצאת מהגבן.
תהליך חימום הגבינה התרחש באוטו ישן עם חלונות גדולים שהוסב למטרה הזאת בדיוק והפך להיות כמו חממה מותאמת להבשלת הגבינות.
העסק גדל מהר וככוח עזר הצטרפו גם ארבעת ילדיהם לעסק והחלו לבצע שליחויות לבתי הלקוחות.
חנות המחלבה נפתחה בסוף שנות ה-90 ולקוחות רבים הגיעו לקנות בחנות וקיבלו בנוסף טעימות מהמאפים עם הגבינות שדודי אפה בטאבון העצים.
בהמשך, מיכל יזמה הקמת מטבח חוץ ששם רן ודודי פינקו בקלצונה את האורחים שבאו לקנות במחלבה וכך נוצר לו מנהג הפנינג שישי.
כיום, ניתן למצוא בחנות סוגים רבים של גבינות שפותחו בשילוב בין מתכונים מסורתיים וטכנולוגיה חדשנית.